למה מפלס החששות בבנק ישראל בעלייה ומדוע באוצר מעדיפים לגייס כסף מעבר לים

כדי לממן את הגירעון התופח צריך לגייס כסף גדול, אבל ייתכן שבאוצר פונים יותר מדי להלוואות יקרות בחו"ל • בינתיים בנק ישראל צופה שהגרוע מכל עוד לפנינו בכל הקשור לכלכלה הריאלית ונוקט צעד שעשוי דווקא לפגוע במאמץ להגדלת האשראי • שלוש הערות על המשבר הפיננסי

רוני חזקיהו, החשב הכללי באוצר, אמיר ירון, נגיד בנק ישראל / צילום: דוברות האוצר, רפי קוץ
רוני חזקיהו, החשב הכללי באוצר, אמיר ירון, נגיד בנק ישראל / צילום: דוברות האוצר, רפי קוץ

1.

בבנק ישראל חוששים מאוד ממה שיקרה לחברות הריאליות במשק בעקבות משבר הקורונה, וברור שמבחינת הבנק המרכזי הרע באמת עוד לפנינו. מדוח היציבות הפיננסית של הבנק למחצית הראשונה של 2020 עולה כי הפסדי האשראי של הבנקים צפויים לגדול בשיעור חד מאוד בעקבות השלכות משבר הקורונה. במסגרת זו דוחף בנק ישראל את הבנקים המסחריים להגדיל את ההוצאות שהם רושמים בדוחותיהם בגין הפסדי אשראי, בעיקר בהפרשות קבוצתיות שמטרתן להיערך להרעה כללית.

על פי הבדיקה שערך בנק ישראל, דרך בחינה של "מצבי קיצון", הבנק המרכזי למעשה מעריך כי סביר שהמשק הישראלי בדרך להרעה אדירה, כזו שעדיין לא באמת מורגשת אלא בעיקר מאיימת. גם בבנקים מסתכלים לעתיד בחשש, וזה כבר ניבט מהדוחות של הכספיים ברבעון הראשון השנה, שבהם הציגו הפרשות קבוצתיות גדולות בגין האשראי שהעמידו לציבור.

אבל בעוד שבבנק ישראל לא פוסלים תרחיש של שיעור הוצאות בגין הפסדי אשראי של3.3% ואף בשיעור גבוה יותר (כשהמספר 4.7% ניתן כגבול עליון, לפי שעה), הרי שבבנקים אומרים שמדובר בשיעור הוצאות מוגזם שאין לו אחיזה במציאות הנוכחית. לשם השוואה, ב-2019 שיעור ההוצאות בגין הפסדי אשראי עמד על 0.3% בלבד. כפי שאמר לנו גורם בכיר במערכת הבנקאית, אין שום סיבה כרגע לדבר על הוצאות בגין הפסדי אשראי בשיעור של יותר ממה שכבר היה ברבעון הראשון השנה. מכאן שבבנק ישראל הרבה יותר פסימיים מאשר הבנקים עצמם.

עד עכשיו בנק ישראל והבנקים נקטו בגישת "עזרה ראשונה ודחופה של מתן חמצן" למי שנפגע מהמשבר. זה התבטא בין היתר בשחרור של הציבור מהצורך להחזיר הלוואות "כרגיל" אם יש קושי. המשמעות של זה היא שנעשתה דחייה של הבעיה. חלון של כמה חודשים שבו ניתן לדחות החזרי הלוואות. אבל החלון הזה ייסגר מתישהו, ואז נגלה מי יכול להחזיר את ההלוואות שלקח ומיהם העסקים, החברות והאנשים הפרטיים, שפשוט לא יכולים לעמוד בהחזרי ההלוואות. בבנק המרכזי, כך נראה, נערכים למצב בעייתי מאוד.

את התובנה הזו אפשר להסיק לא רק ממה שבנק ישראל רוצה מהבנקים - שאותם הוא דוחף להגדיל את ההוצאות בגין הפסדי אשראי עוד היום (כהיערכות מקדימה לנחשול שכנראה יבוא בעתיד, ושלבטח טרם הגיע), וזאת על חשבון רווחים עכשוויים. היא מקבלת חיזוק גם מצעד אחר שהוביל הבנק המרכזי לאחרונה, עם התערבותו חסרת התקדים בשוק האג"ח הקונצרניות - שוק מתחרה וגם משלים לשוק האשראי הבנקים.

לפני כחודש בנק ישראל הודיע כי הוא משיק תוכנית לרכישת אג"ח קונצרניות בשוק המשני, בצעד שיש שראו בו ככזה שלא נדרש כאן ועכשיו. בכך בנק ישראל הבהיר כי בעצם ההתערבות הוא מתכונן להרעה ניכרת שתגיע לגופים הריאליים במשק - ושלבטח תגיע אם לא ינקוט בצעדים מקדימים שמטרתם לסדר את הקרקע לצמצום הפגיעה בהם אם וכאשר יפגע הנחשול.

בכך גם יש לראות כביקורת על הממשלה ועל הצעדים שהיא נוקטת בהם, ושכמה מהם גררו ביקורת מצד כלכלנים רבים - כגון מתן מענקים לכלל הציבור, כולל מי שלא נפגע ישירות ממשבר הקורונה, ומתן דמי אבטלה לתקופה ארוכה.

2.

יש בעיה. בנק ישראל רוצה מצד אחד לעורר את שוקי האשראי ולהגדיל את היצע האשראי. לשם כך הוא הרי התערב בשוק האג"ח הקונצרניות - כדי להחליק בעיות בשוק זה ולהקל עם זרימת האשראי לגופים הריאליים. מה גם שבבנק המרכזי חוזרים ומדגישים כי לא מדובר במשבר פיננסי - כשלגופים הפיננסיים יש כסף והם יציבים, תוך שהוא קורא לבנקים להגדיל את האשראי גם לעסקים קטנים ובינוניים (שלא מגיעים לשוק האג"ח הקונצרניות) ולאנשים פרטיים.

אבל הגדלת ההוצאות בגין הפסדי אשראי - שאליה דוחף הבנק המרכזי - משפיעה בפועל גם על היצע האשראי בבנקים. זה לא דבר מחויב, אבל זה קורה. הגדלת הפרשות בגין הפסדי אשראי בהכרח משפיעה על מתן האשראי החדש, אומרים לנו גורמים בשוק הבנקאי, שמציינים כי גם אם זה לא חייב להיות כך, בפועל זה מיתרגם להקטנת אשראי חדש.

את הדיסוננס הזה מנסה בנק ישראל לפתור בין היתר דרך יצירת מנגנון שיאפשר לבנקים להעמיד כבטוחה כנגד אשראי במסגרת התכנית המיוחדת גם תיקי משכנתאות ובתמורה לקבל מהבנק המרכזי הלוואות שיאפשרו מתן הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים. התנאים לכך עדיין לא נקבעו ונדרשת עוד עבודה בנושא. כך שמוקדם להעריך עד כמה זה יתגלגל להגדלת האשראי מהבנקים לעסקים קטנים.

3.

אפרופו אשראי, לא רק הציבור צריך יותר הלוואות מבעבר בעקבות משבר הקורונה ומשלם על זה - גם המדינה לווה יותר, וגם היא משלמת על זה הרבה. בחודשים האחרונים המדינה הגדילה משמעותית את קצב גיוסי החוב שלה, למעשה שלנו - כי הרי ההחזר ממומן על ידי הציבור הישראלי (בין אם דרך תשלומי מסים או בין אם דרך פגיעה בשירותים שנקבל, וגם שילוב של השניים). הצורך בכך ברור והוא נובע בעיקרו מההכרח לממן את הגירעון התופח. גיוסי החוב הללו מתבטאים בהגדלה של ההנפקות בבורסה המקומית, מקצב של 4-5 מיליארד שקל חוב מדי חודש טרום המשבר לרמה של 10-13 מיליארד שקל עכשיו.

אבל לא רק זאת, המדינה מגייסת יותר ויותר חוב בחו"ל. אם בעבר היה גיוס חוב בחו"ל פעם בשנה בעיקר כדי לשמור על הקשר של ישראל עם השווקים והמשקיעים בעולם - הרי שהשנה כבר מדובר במשהו מאוד לא שגרתי, שכולל גיוסי ענק מתוקשרים וגיוסים קטנים יותר שנעשים "מתחת לרדאר".

הגיוסים בחו"ל, בטח הראשונים בהן השנה, היו בעלי חשיבות הצהרתית (שהתלוותה לקיבוע ריביות גבוהות מאוד לעשרות שנים) בשל התזמון (כשבאותם ימים, למשל, קרנות הנאמנות פדו עשרות מיליארדי שקלים) וגם בשל שכללו לראשונה חוב ל-100 שנים. הם גם היו משמעותיים בגלל הצורך בגיוס מהיר של כסף שהשוק המקומי היה מתקשה מאוד לספק.

אבל, הם גם נעשו במרווחים גבוהים מאלה שניתן היה להשיג פה, תוך תשלום לחתמים הזרים והשארת "בשר" לרוכשי הנייר (באיגרת ל-30 שנה שהונפקה בשיא המשבר הרוויחו המשקיעים כ-10% בכשבוע לאחר ההנפקה, אומר גורם בשוק ההון המקומי). זה הוביל לתשלום עודף של מאות מיליוני שקלים, שיש המעריכים אותם במאות רבות של מיליוני שקל - שהציבור ישלם לאורך השנים בשל הגיוס בחו"ל.

בשורה התחתונה, בגלל הגירעון התופח אין ספק שיש צורך בגיוסי חוב משמעותיים וגדולים, גם בחו"ל. השוק המקומי לא יכול לעמוד בכולם. זאת, גם אם גיוסי חוב גדולים דיים בבורסה המקומית כן יכולים להביא לכאן שחקנים זרים בינלאומיים גדולים (שלא יגיעו לפה בשביל חבילה שנספרת בעשרות וגם לא במאות מיליוני שקלים, ויצטרפו לשחקנים המקומיים).

אבל, ונראה שגם באוצר הבינו זאת לאור מה שקרה בגיוסים "הקטנים יותר" האחרונים, שבהם נעשית המרה ובחינה של עלויות הגיוס לשקלים - גם שאלת עלות הגיוס והמימון בחו"ל לעומת הארץ היא פקטור שיש להתחשב בו וגם על זה יש לחשוב לפני שיגייסו עוד במט"ח, ומעבר לצורך (החשוב) בגיוון מקורות המימון. הרי שוק גיאוגרפי חדש שהנפקנו בו או מטבע חדש אינו כמו תיק מעצבים שיש להתפאר בו.

לסיום וללא קשר לעניין ההנפקות בחו"ל, נזכיר, מוקדם יותר השנה הבורסה הגישה תביעה משפטית בסכום 20.1 מיליון שקל נגד החשב הכללי במשרד האוצר, בגין "סירובה של הנתבעת לשלם את דמי הרישום בגין רישום אג"ח למסחר בבורסה במסגרת מאגר ההשאלות של משרד האוצר". הבורסה טענה כי המדינה לא שילמה לה במשך שנים בגין הרישום של האג"ח, והתעלמה מפניותיה בנושא. עדיין לא הוגש כתב הגנה.